בחירת חומר צנרת: טבלת החלטה לפי נוזל, לחץ וטמפרטורה

צינור הוא החלק הכי זול להחליף על הנייר והכי יקר להחליף בפועל. אחרי שהתקרה נסגרה, הבידוד הודבק והמפעל עובד, כל טעות בחומר הופכת להשבתה. ובכל זאת, בחירת חומר צנרת נעשית לא פעם לפי מה שהיה במלאי או לפי המחיר למטר. הדרך הנכונה פשוטה יותר ממה שנדמה. שלוש שאלות, מה זורם בצינור, באיזה לחץ ובאיזו טמפרטורה, מצמצמות את האפשרויות לאחת או שתיים. ריכזנו אותן כאן בטבלה אחת, יחד עם מה שהטבלה לא מספרת: כמה זה עולה לאורך שנים, מה אסור לחבר למה, ואילו תקנים חלים בישראל.

טבלת ההחלטה: מה זורם, באיזה לחץ ובאיזה חום

הטבלה מסודרת לפי הנוזל, כי הוא הפרמטר שפוסל הכי הרבה חומרים. הלחץ והטמפרטורה מכריעים בין מה שנשאר. ארבעת החומרים שמופיעים בה הם אלה שאנחנו מתקינים בפועל: נחושת, פלדה, נירוסטה ו-PPR.

חשוב לדעת: הטבלה מצמצמת את הבחירה, היא לא מחליפה חישוב. את קוטר הצינור, את עובי הדופן ואת דרגת הלחץ קובע המתכנן לפי הספיקה והלחץ של הקו המסוים.

הטמפרטורה משפיעה גם על מה שמסביב לצינור. קו קר בחלל לח מזיע, ודורש בידוד רציף בלי פערים. קו חם מתארך. פלסטיק מתארך הרבה יותר ממתכת, ולכן בצנרת PPR מתכננים מראש נקודות קיבוע ומרווחי התפשטות, אחרת הקו מתעקם או מושך את החיבורים.

איך קוראים את הטבלה נכון

1. מתחילים מהנוזל- גז קירור, מים, גליקול או קיטור. כל אחד מהם פוסל חומרים מסיבות כימיות, עוד לפני שמדברים על חוזק.
2. בודקים את הלחץ המרבי, לא את הרגיל- מה שקובע הוא הלחץ בתנאי קיצון: מדחס בעומס מלא ביום חם, או הלם מים בסגירת ברז.
3. מצליבים עם הטמפרטורה- בפלסטיק הלחץ המותר יורד ככל שהמים חמים יותר. צינור PPR שמתאים ללחץ מסוים במים קרים לא בהכרח מתאים לאותו לחץ במים חמים.
4. מוסיפים את הסביבה- לחות, אוויר מלוח ליד הים או אדי כימיקלים תוקפים את הצינור מבחוץ, לא רק מבפנים.
5. רק אז משווים מחיר- בין החומרים שנשארו, ולאורך חיי המערכת.

דוגמה קצרה. קו של מים עם גליקול במינוס 5 מעלות, בלחץ נמוך. הנוזל פוסל מיד צנרת מגולוונת. הלחץ לא פוסל אף אחד. הטמפרטורה מחייבת לוודא שכל פלסטיק שנשקל אכן מאושר לעבודה מתחת לאפס עם הנוזל הזה. נשארנו עם פלדה שחורה מרותכת או נחושת, והקוטר יכריע ביניהן.

ארבעה חומרים, ארבעה אופי

נחושת מוליכה חום טוב מכל חומר צנרת אחר, עומדת בלחצים גבוהים ונוחה לכיפוף ולהלחמה. בגלל זה היא הבחירה הקבועה לגזי קירור. פלדה היא החזקה והכבדה מכולן, והיא עמוד השדרה של קווים ראשיים בקטרים גדולים. השחורה מתאימה למעגלים סגורים, המגולוונת מוגנת בשכבת אבץ. נירוסטה, או פלב"ם, היא פלדה עם כרום וניקל. היא לא מחלידה, קל לנקות ולחטא אותה, ולכן היא דרישת סף במזון ובתרופות. PPR הוא פלסטיק קל שלא מחליד ולא צובר אבנית, מבודד מעט בעצמו ומתחבר בריתוך חום מהיר. המגבלה שלו היא חום ולחץ יחד, ועל זה נרחיב בהמשך.

המחיר למטר משקר: עלות התקנה מול חיי מוצר

לפי טווחי המחירים שאנחנו עובדים איתם, התקנת צנרת PPR עולה 80 עד 200 שקל למטר רץ, נחושת למערכות קירור 150 עד 350 שקל, ופלדה או נירוסטה 200 עד 500 שקל. על הנייר PPR מנצח תמיד. בפועל המחיר למטר הוא רק חלק מהחשבון, כי כל חומר מביא איתו אורך חיים אחר ותחזוקה אחרת.

פלדה שחורה היא הדוגמה הטובה. היא הזולה מבין סוגי הפלדה, אבל רגישה לחלודה ומחזיקה 15 עד 25 שנה. פלדה מגולוונת מחזיקה 25 עד 40 שנה, ונירוסטה 40 שנה ומעלה כמעט בלי תחזוקה. נחושת ו-PPR מחזיקות עשרות שנים, בתנאי שעובדים בתוך הלחץ והטמפרטורה שהן מיועדות להם. PPR שעובד מעל הדרגה שלו מתקצר מהר. נניח קו של 100 מטר. פלדה שחורה ב-20,000 שקל שמוחלפת אחרי 20 שנה עולה בסוף יותר מנירוסטה ב-35,000 שקל שנשארת במקום. וזה לפני שסופרים את פירוק הבידוד, את ההשבתה ואת העבודה בפעם השנייה.

מה עוד נכנס לחשבון ולא מופיע בהצעת המחיר לחומר? שיטת החיבור: ריתוך TIG בנירוסטה דורש רתך מיומן וזמן, ריתוך חום ב-PPR מהיר בהרבה. המשקל: פלדה כבדה צריכה ציוד הרמה ותמיכות חזקות יותר. והתחזוקה: מעגל סגור מפלדה שחורה חי טוב רק כשמטפלים במים שבו. והבידוד: קו קר צריך בידוד נגד עיבוי בכל חומר, אז הוא לא משנה את ההשוואה בהתקנה. הוא כן מייקר כל החלפה, כי כל החלפה מתחילה בפירוק שלו. אנחנו לא ממליצים לבחור את החומר הזול ביותר וגם לא את היקר ביותר. ממליצים לחשב עלות לשנת שירות.

תאימות כימית: מה אסור לחבר למה

רוב הכשלים שרואים בשטח לא נובעים מצינור חלש אלא מצירוף לא נכון של חומר ונוזל, או של שני מתכות. אלה הזוגות שכדאי לזכור:

• גליקול ופלדה מגולוונת- יצרני ציוד קירור אוסרים במפורש על צנרת מגולוונת במעגלי גליקול. משתמשים בפלדה שחורה, בנחושת או בנירוסטה.
• אמוניה ונחושת- אמוניה תוקפת נחושת וכל סגסוגת שמכילה אותה, ולכן מערכות אמוניה נבנות מפלדה בלבד.
• CO2 ונחושת רגילה- הבעיה כאן היא חוזק ולא כימיה. נחושת סטנדרטית לא עומדת ב-130 בר, ולכן משתמשים בסגסוגת נחושת מחוזקת שמיועדת לכך.
• נירוסטה 304 ומים עתירי כלורידים- ככלל אצבע, 304 מסתדרת עד סדר גודל של 150 מיליגרם כלוריד לליטר ו-316 עד כ-400, במים זורמים ונקיים. במגדל קירור המים מתרכזים, ועוברים את הרף מהר.
• שתי מתכות שונות במגע ישיר- נחושת שמתחברת לפלדה במים יוצרת קורוזיה גלוונית בנקודת החיבור. מפרידים ביניהן באביזר מבודד.
• פלסטיק ושמש- צנרת PPR חשופה על גג צריכה הגנה מקרינה, ובישראל זה לא פרט שולי.

ומה עם האטמים, הברזים והזוויות? אותו כלל. אטם שלא מתאים לנוזל יישחק מהר, גם כשהצינור עצמו מושלם.

תקנים: מה חל בישראל

התקינה הישראלית מכסה את רוב מה שמעניין בבחירת צנרת למבנה, ואלה התקנים שכדאי להכיר בשמם. ת"י 5452 עוסק בבדיקת מוצרים שבאים במגע עם מי שתייה: צינורות, אביזרים, חומרי איטום וציפוי. צינור שלא נבדק לפיו לא מתאים לקו של מי שתייה, לא משנה ממה הוא עשוי, והדרישה מעוגנת בתקנות בריאות העם. ת"י 1205 חלק 1 עוסק בתכנון ובהתקנה של מערכת אספקת המים הקרים והחמים בתחום המגרש.

לצנרת PPR יש תקן משלה, ת"י 5111, שמגדיר צנרת פוליפרופילן למים חמים וקרים בתוך בניינים, כולל מערכות חימום. הוא מחלק את הצינורות לפי סוג היישום ודרגת הלחץ, וזו הסיבה שלא מספיק לבקש "צינור PPR". צריך לציין לאיזה חום ולאיזה לחץ. ת"י 530 מגדיר צינורות פלדה מרותכים להולכת מים, והוא אינו חל על מי שתייה אלא אם הצינור מצופה מבפנים בציפוי מאושר.

במערכות קירור, ת"י 994 חלק 1 קובע דרישות בטיחות למזגנים עד 18 קילוואט, ומפנה לסדרת ISO 5149, התקן הבינלאומי לבטיחות מערכות קירור. הרשימה הזו חלקית, והמתכנן הוא שקובע אילו דרישות חלות על כל פרויקט. מה שנכון תמיד: דרשו תעודות יצרן לכל חומר, ובדיקת לחץ מתועדת לפני שסוגרים בידוד. בסוף הפרויקט צריך להישאר אצלכם תיק מערכת: שרטוטים, מפרטים, אישורי תקינה ותוצאות הבדיקות.

המלצה לכל תרחיש

• בניין משרדים עם צ'ילר- קווים ראשיים מפלדה שחורה מרותכת, כי המעגל סגור והקטרים גדולים. הסתעפויות לקומות ב-PPR, עם בידוד נגד עיבוי. אם יש במבנה גם מערכת VRF, קווי הגז שלה יהיו מצנרת נחושת בלבד.
• מפעל מזון- נירוסטה בכל מה שנוגע במוצר, 316 במקומות שבהם יש מלח או חומרי ניקוי אגרסיביים. מעגל הגליקול בפלדה שחורה או בנירוסטה. חדרי הקירור בנחושת, ואם המערכת עובדת ב-CO2, בסגסוגת המחוזקת.
• סופרמרקט או בית קירור- נחושת לקירור בכל הקווים, בקטרים ובעוביי דופן לפי הגז. במעבר ל-CO2 מחליפים את הצד הגבוה לסגסוגת המחוזקת או לנירוסטה, ולא משאירים קטעים ישנים של נחושת רגילה בלי בדיקה.
• מלון או מוסד- מים חמים וקרים ב-PPR או בנחושת עם אישור למי שתייה. כאן שווה לבדוק במיוחד את דרגת הלחץ של ה-PPR מול טמפרטורת המים החמים בפועל.
• מעבדה או חדר נקי- נירוסטה, בגלל הדרישה לניקיון ולאפס חלודה, וריתוכים חלקים שלא אוספים לכלוך.
• מבנה ליד הים- האוויר המלוח תוקף פלדה מבחוץ. בסביבה כזו אנחנו הולכים על נירוסטה או PPR גם כשפלדה מגולוונת הייתה מספיקה במקום אחר.
• החלפת מערכת ישנה- צנרת פלדה או ברזל שסובלת מקורוזיה מוחלפת לרוב ב-PPR. בודקים קודם שהטמפרטורה והלחץ של הקו מתאימים, ושנקודות החיבור למה שנשאר מהמערכת הישנה תואמות בקוטר ובחומר.

סיכום: מתחילים מהנוזל, לא מהמחיר

בחירת חומר צנרת נכונה מתחילה ברשימה פשוטה. לכל קו במערכת רושמים שלושה דברים: מה זורם בו, מה הלחץ המרבי ומה טווח הטמפרטורות. עם הרשימה הזו הטבלה מצמצמת את האפשרויות, בדיקת התאימות פוסלת את מה שמסוכן, וחשבון של עלות לשנת שירות מכריע בין מה שנשאר. כמה שנים יחזיק קו מסוים? אף טבלה לא יודעת. זה תלוי במים, בטיפול בהם ובמי שריתך.

ד. גרינצוויג מתכננת ומבצעת עבודות צנרת מורכבות בנחושת, בפלדה, בנירוסטה וב-PPR כבר יותר מ-20 שנה, כולל בדיקות לחץ ותיק מערכת מלא במסירה. יש לכם קו שאתם לא בטוחים לגביו? התקשרו 02-6334487 ונעבור עליו יחד, לפני שמזמינים את המטר הראשון.